לב מברזל…
ונשמה צוחקת

מוחמד נעמה נולד עם מחלת לב נדירה, ומגיל 10 ימים בלבד החל את מסעו הארוך בחיים, מסע שכלל 5 ניתוחי לב פתוח ו-17 צנתורים עד גיל 24.

מוחמד, ילד ערבי-מוסלמי, גדל בסביבה יוצאת דופן בתוך בית החולים תל השומר, שם נחשף מגיל צעיר למראות של דו-קיום אנושי אמיתי:

שם, בין אנחות הכאב וצחוק התקווה, מוחמד החל לראות את העולם בעיניים אחרות.

ברגעים הקשים בחייו, בין קירות בית החולים, מוחמד גילה סוד. הטלוויזיה הקטנה מעל מיטתו שידרה לו קומדיות כמו 'סיינפלד' ו'חברים', ואביו דאג להביא לו עיתונים, ספרים וסודוקו בכל ביקור.

בשיא הכאב והפחד, מוחמד הבין שצחוק הוא לא רק בידור, אלא תרופה אמיתית לנפש. הוא הרגיש איך מצבו הנפשי משתפר כשהוא צוחק, ואיך הוא שוכח את הכאב לרגעים.

מכאן, הקומדיה הפכה לא רק לבריחה מהמציאות, אלא לשליחות חיים. מוחמד החל להאמין שצחוק יכול לרפא נשמות שבורות ולהעניק תקווה ללבבות מיואשים.

מאז ילדותו, מוחמד נודע ביכולתו הטבעית להצחיק את הסובבים אותו. היה לו חוש הומור טבעי שהפך אותו לכוכב בכל מקום.

מוחמד ידע לקרוא את האווירה ולנתח דמויות, ולזרוק את הבדיחה הנכונה בזמן הנכון. הקומדיה נבעה ממנו באופן טבעי.

הכישרון המולד הזה לא היה רק בידור, אלא הדרך שלו להתמודד עם החיים. הוא השתמש בהומור כגשר לשבור מחסומים ולקרב לבבות, וכמגן מפני קשיי המציאות.

בגיל 18, לאחר שסיים את מסע הטיפולים הארוך שלו, מוחמד קיבל החלטה אצילית ומרגשת. במקום להתרחק מבית החולים, הוא החליט לחזור לתל השומר כדי לעשות שירות לאומי במקום שהציל את חייו.

מוחמד רצה להיות האדם שאומר לחולים: 'הייתי במקומכם, אני יודע מה אתם מרגישים, אבל תראו אותי היום.'

במהלך שירותו הלאומי, התבקש מוחמד להופיע במסיבה למתנדבים. הוא לא ידע מה יציג, אך הרגיש שזו הזדמנות שאסור לפספס.

מוחמד עלה על במה בפעם הראשונה בחייו, מול קהל של רופאים, אחיות ומתנדבים, והחל לספר את סיפורו בסגנון קומי וסרקסטי. הוא דיבר על סבלו, על מצבים מצחיקים שקרו לו, ועל איך הצחוק הציל אותו מייאוש.

באותו לילה קרה קסם. הקהל צחק מהלב והתחבר לסיפורו באופן שלא ציפה לו. מוחמד הרגיש את כוחה של הקומדיה לגעת בלבבות ולאחד אנשים.

לאחר שחרורו, מוחמד מצא את עצמו בצומת דרכים. מה עכשיו? לא הייתה לו תעודה אקדמית או ניסיון מקצועי, אבל היה לו נשק רב עוצמה: הכישרון הקומי שלו.

מוחמד החליט להתחיל מאפס. הוא עבד כשוטף כלים במסעדה, ובמקביל כתב בדיחות ופיתח את כישוריו הקומיים. הוא עבד קשה ביום, ובלילה קרא, צפה בהופעות והתאמן מול המראה.

לאט לאט, מוחמד החל להשתתף בערבי במה פתוחה, שם בחן את הבדיחות שלו מול קהל אמיתי. ההתחלה הייתה קשה, אך הוא לא ויתר. הוא למד מטעויותיו ושיפר את סגנונו בהתמדה.